3 כללי קומפוזיציה שעובדים גם כשאתה שובר אותם

הראשון שלימד אותי קומפוזיציה אמר משפט שלא הבנתי שנים: "תלמד את הכללים כדי שיהיה לך מה לשבור." חשבתי שזה חוכמה זולה. היום אני יודע שזה היה תיאור מדויק של איך מתפתחים.

כללים בקומפוזיציה הם לא חוקים. הם נקודות עוגן — מקומות שהעין כבר התרגלה אליהם. אם אתה שם דבר מסוים בנקודה כזאת, התמונה מרגישה "נכונה". אם אתה שם אותה במקום אחר, התמונה מרגישה משהו אחר — אם בחרת את זה בכוונה, היא מרגישה חזקה. אם לא, היא מרגישה שבורה.

הכלל לא קיים כדי שתציית לו. הוא קיים כדי שתבחר אם להציית או לא.

כלל 1 — שליש לא בגלל סימטריה

כולם מכירים את כלל השלישים. שתי שניות אנכיות, שתי שניות אופקיות, ארבע נקודות חיתוך. תשים את הנושא באחת מהן.

מה שלא לימדו אותך זה למה. הסיבה היא לא סימטריה — להפך, היא א-סימטריה. אם אתה שם פנים בדיוק במרכז הפריים, המוח של הצופה מסיים את התמונה תוך חצי שנייה. אין לאיפה ללכת.

אם אתה שם את הפנים בשליש שמאלי, נשארת מסגרת ימינה — חלל. החלל הזה הוא המקום שבו הצופה ממציא סיפור. הוא משלים את התמונה במוח שלו.

לכן זה עובד. לא בגלל יופי — בגלל מקום פנוי לחשיבה.

כלל 2 — קווים לא מובילים, הם מספרים

מורים אומרים "קווים מובילים". זה לא מדויק. קווים בתמונה לא מובילים שום מקום בגיאומטריה — הם מספרים סיפור על קצב.

קו אופקי = יציבות, רוגע, סיום. קו אנכי = כבוד, כוח, התרוממות. קו אלכסוני = תנועה, חוסר ודאות, התחלה.

כשאתה מציב נושא בתמונה, תסתכל על הקווים סביבו. אם הוא דמות חזקה ויש סביבה רק קווים אופקיים, התמונה תרגיש מנוגדת — הדמות מתחה, הסביבה רגועה. זה יכול להיות מצוין או נורא, תלוי באיזה רגש אתה רוצה.

תרגיל מהיר: תסתכל בעשר תמונות אהובות עליך, וסמן מנטלית את הקו הדומיננטי בכל אחת. תראה דפוס. הצלם בחר אותו — לא במקרה.

כלל 3 — קצוות הם החלטה

החלק הכי מוזנח של קומפוזיציה: ארבע הצלעות של הפריים.

חובבנים מסתכלים על המרכז. מקצוענים מסתכלים על השוליים. דברים שמתחילים ומסתיימים בקצה הפריים — חתוכים, מעורבבים, נעלמים — משדרים אקראיות. דברים שיש להם מרווח נשימה מהקצה משדרים כוונה.

תכלל: אם דמות נחתכת על ידי הפריים — תחתוך אותה בעקביות. לא קצת. הקרסול? הברך? המותן? כל אחד עובד, אבל לא משהו באמצע. חיתוך באמצע מפרק שדה ראייה הוא בעיה, כי המוח מנסה להשלים מה היה שם.

תסתכל על הפינות שלך לפני שאתה לוחץ. אם משהו מציץ מפינה — או שתסיר אותו, או שתפנה אליו את הראש. סתם להישאר זה לא תשובה.

עכשיו — שבור אחד, בכוונה

אחרי שצילמת חודש לפי שלושת הכללים, תצא לפעולה הפוכה: תצלם תמונה אחת היום ששוברת בכוונה אחד מהם. תשים נושא בדיוק במרכז. תמלא את הקצוות. תיצור קו אלכסוני שלא מספר כלום.

תסתכל בתמונה. תרגיש מה היא משדרת. אם זה רגש שרצית — מעולה, יש לך עוד כלי. אם זה רגש שלא רצית — הבנת למה הכלל קיים.

זה הרגע שאתה עוצר להיות חובב.

הצעד הבא

קח את שלושת הכללים, ותצלם השבוע 30 פריימים — עשרה לכל כלל, בהקפדה מלאה. אל תשבור אף אחד. רק תרגיל.

בשבוע הבא תשבור אחד מהם בכל פריים.

זאת הדרך שלמדתי. ולא אמרתי אותה למישהו אחר, כי היא לא קסם — היא רק עבודה.